דימוי גוף - חלק א'
למי מאיתנו אין איזה עניין עם דימוי הגוף שלה?
יש אמרה כזו, "הסנדלר הולך יחף"ואני אומרת, זה לא שהוא יחף,
אלא שהרגל שלו בעייתית, לכן הוא מחפש את הנעליים הנוחות ביותר.
ובהתאמה, בגלל בעיית דימוי הגוף שלי, מצאתי את עצמי עוסקת באחד הדברים שהכי מקפיצים את ענייני דימוי הגוף שלנו.
שמלת כלה.
אני שומעת מכלות שלי שעשו סיבוב אצל מעצבות דברים איומים שנאמרו להן ואני חושבת שזה בא מחוסר המודעות של המעצבת /מוכרת, שלא מבינה שהיא בעצם פוגעת באחר, כיוון שהיא כ"כ רגילה לרדת ולפגוע בעצמה.
אני שומעת אמהות של כלות שאומרות להן דברים קשים ומבינה שזה בא מהביקורת העצמית שלהן, שהן ספגו מאמא שלהן והיא מאמא שלה וחוזר חלילה.
ואני פה, רוצה לשבור את השרשרת הזו של ביקורת עצמית, לתת לנו מקום להיות מי שאנחנו, איך שאנחנו.
גדולות, קטנות, רזות, מלאות, שמנות, יפות, נאות וכל סטיגמה אחרת שהחברה רוצה לשים עלינו ולספר לכן שהכלות הכי יפות שהיו לי
היו אלו שהיו יפות מבפנים.
הייתה פעם תכנית של הביביסי, תכנית שלמה על דימוי גוף.
בשלב כל שהוא של התכנית, לקחו את מושא התכנית, לקנות חזיות ותחתונים. בעודה לבושה ככה, הכניסו אותה לחדר שבו עמדו נשים בחזיה ותחתונים, ממידה קטנה ועד גדולה וביקשו ממנה למקם את עצמה.
באופן גורף הנשים מקמו את עצמן בין שתיים לשלוש מידות מעל המידה האמיתית שלהן. כולנו עושות את זה, עומדות מול הראי ומפרקות את עצמנו לגורמים, הברך ככה, הרגל ככה, הקמט, נקודת החן, השניצלים, מלח פלפל ועוד כהנה וכהנה "מחמאות" שאנו חולקות לעצמנו.
כשאני מסתכלת עלייך, כלה שלי, אני לא מפרקת אותך לגורמים,
אני רואה אותך כמכלול אחד יפה וזה עיקר מה שאני מנסה ללמד אתכן,
הכלות בסטודיו שלי.
הסתכלו על עצמכן במבט רך בעיניים, בלי פוקוס על פרט מסוים, לא כעל המון חלקים בעיתיים, אלא כעל מכלול אחד יפה ושלם. את.
תודה :)
